הרהורים על ברכת וקללת היצירתיות בספרות ובמדע
יין, סיור בתערוכות המוזיאון והרצאה מרתקת
לקראת פתיחת תוכנית הספרות בחודש אוקטובר 2016, נפגש ביום רביעי 07/09, נרים כוסית ונהרהר בעזרתו של פרופ' אבשלום אליצור על ברכת וקללת היצירתיות בספרות ובמדע
מה בתוכנית:
19:00 – 19:45 סיור חופשי במוזיאון*, רישום ומינגלינג על כוס יין
19:45 – 20:00 ברכות – מוניקה לביא מנכ"לית ואוצרת המוזיאון
20:00 – 21:30 הרצאתו של פרופ' אבשלום אליצור 'הרהורים על ברכת וקללת היצירתיות בספרות ובמדע':
כל מי שקינא בחברו על הברקה יצירתית תהה בוודאי מה יכולה הפסיכולוגיה ללמדנו על מתת זו, איך אפשר להיות מחונן בה ואף לטפח אותה. ההרצאה תציג את הצד החמקמק והמבלבל של היצירתיות שהיא גם המדד לגאונות ותציג עמדות בפסיכולוגיה, גנטיקה, מיסטיקה וחינוך הנוגעות בשאלות מסקרנות: מה גורם ליצירתיות ומה מדכא אותה, איך להביא ולעורר השראה אצל ילדינו, מה המחיר שהיצירתיות תובעת בצורתה הקיצונית, והאם ניתן רק ליהנות ממנה בלי לשלם את המחיר שתבעה מגאונים רבים.
פרופ' אבשלום אליצור הוא פיזיקאי המתמחה בתורת הקוונטים, תורת היחסות ותרמודינמיקה של מערכות חיות. לצד עבודותיו בתחומים אלה, שחלקן זכו לאישושים ניסיוניים, פרסם מאמרים רבים בפסיכולוגיה ובפילוסופיה. פירוט נושאי מחקריו ופרסומיו מופיע באתר הבית שלו: http://a-c-elitzur.co.il
דמי כניסה: 45 ₪
רכישת כרטיסים כאן
או בטלפון: 03-5161970 שלוחה 0

* 3 תערוכות במוזיאון:
>  ׳בראש של יזהר כהן' : תערוכת איורים של המאייר יזהר כהן.  אוצרת: מוניקה לביא
> דבר לילדים – לגדל קורא חושב: במלאות 30 שנה לסגירתו של העיתון המיתולוגי 'דבר לילדים'
> דיוקן עצמנו במבט לאחור – תצוגת הקבע החדשה של אוסף מוזיאון נחום גוטמן לאמנות

 –

פרננדו פסואה על מכאובי היצירה
מתוך ׳ספר האי-נחת׳ בתרגומו של יורם מלצר, הוצאת בבל:
 FullSizeRender-12״ליצור יצירה ולאחר שהיא עשויה להכיר בה שהיא גרועה – זו אחת הטרגדיות הגדולות ביותר של הנפש. היא גדולה בעיקר כאשר אתה מזהה שזו היצירה הטובה ביותר שיכולת ליצור. ואולם לדעת מראש, כאשר אתה ניגש לכתוב יצירה, שהיא חייבת להיות בלתי מושלמת ופגומה; לכתוב אותה ובה בשעה לראות שהיא בלתי מושלמת ופגומה – זהו שיא העינוי וההשפלה של הרוח. לא רק ביחס לשירים שאני כותב אני חש שהם אינם מספקים אותי, יתרה מכך, אני יודע שהשירים שאני מתעתד לכתוב לא יספקו אותי גם הם. אני יודע זאת הן באופן פילוסופי והן בבשר, מכוח ראייה חודרת אפלה וגלדיולית.
ובכן, מדוע אני כותב? כי אף שאני מטיף לפרישה, טרם למדתי כיצד לבצעה עד תום. לא למדתי לוותר על הנטייה לשירה ולפרוזה. עלי לכתוב כמי שמרצה עונש. והעונש הגדול ביותר הוא הידיעה שמה שאני כותב סופו שהוא חסר תועלת לחלוטין, פגום ושגוי.
כבר כילד כתבתי שירים. בימים ההם כתבתי שירים גרועים מאוד, אך סברתי שהם מושלמים. לעולם לא אשוב עוד לחוש את ההנאה הכוזבת שביצירת יצירה מושלמת. מה שאני כותב היום טוב לאין ערוך. טוב אפילו ממה שהטובים ביותר היו מסוגלים לכתוב. אך הוא נחות באופן אינסופי ממה שאני חש, אינני יודע מדוע, שהייתי יכול – או אולי שהייתי חייב – לכתוב. אני בוכה על שירי הגרועים מימי הילדות כעל ילד שמת, כעל בן שמת, כעל תקןה אחרונה שהתפוגגה.״